אֵי זֶה הוּא מִיטָּה וְאֵי זֶהוּ דַרְגֵּשׁ. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה כָּל שֶׁמְּסָֽרְגִין עַל גּוּפָהּ זוֹ הִיא מִיטָּה וְכָל שֶׁאֵין מְסָֽרְגִין עַל גּוּפָהּ זֶהוּ דַרְגֵּשׁ. וְהָא תַנִּינָן הַמִּיטָּה וְהָעֲרִיסָה מִשֶּׁיִּשּׁוֹפָם בְּעוֹר הַדָּג. אִם מְסָרֵג הוּא עַל גּוּפָהּ לְאֵי זֶה דָבָר הוּא שָׁפָהּ. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר תִּיפְתָּר בְּאִילֵּין עַרְסְתָה קֵיסַרְיְתָא דְּאִית לָהֶן נְקָבִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והא תנינן. בפ' ט''ז דכלים המטה והעריסה מאימתי מקבלין טומאה משישופם בעור הדג להסיר קסמין שבהם וקודם לכן לא חזו למלאכתן שמשרטין את הבשר ואם מסרג את המטה על גופה לאיזה דבר הוא שפה והלא ראויה היא קודם לכן:
על גופה. אם החבלים מסורגין למעלה על העצים כדרך שמסרגין את המטות:
קיסרייתא. של עיר קיסרי שיש להם נקבים ומכניסין החבלים בתוך הנקבים ומסרגין אותה והלכך עד שלא שפה בעור הדג מלמעלה לא חזיא למלאכתה:
תַּנִּי דַּרְגֶּשׁ נִזְקֶפֶת וְאֵינָהּ נִכְפֵּית. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר שׁוֹמֵט 22b קלבינטרין שֶׁלָּהּ וְדַיּוֹ. רִבִּי יוֹסָה בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הֲלָכָה כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי מִיטָּה שֶׁנִּיקְלִיתֵיהָ עוֹלִין וְיוֹרְדִין בָּה שׁוֹמְטָן וְדַיּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
עולין ויורדין בה. שיכולין להוציאן ולחזור להכניסן:
קלבינטרין. רצועות שלה:
נִמְסַר לָרַבִּים אוֹכֵל בָּשָׂר וְשׁוֹתֶה יַיִן. נִמְסַר לַכַּתָּפִים כְּמִי שֶׁנִּמְסַר לָרַבִּים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נמסר לכתפים. שנושאין אותו על המטה:
נמסר לרבים. שיתעסקו בו בטלה ממנו דין האנינות:
אָבֵל כָּל זְמָן שֶׁמֵּתוֹ מוּטָּל לְפָנָיו אוֹכֵל אֵצֶל חֲבֵירוֹ וְאִם אֵין לוֹ חָבֵר אוֹכֵל בְּבַיִת אַחֵר. וְאִם אֵין לוֹ בַיִת אַחֵר עוֹשֶׂה מְחִיצָה וְאוֹכֵל. וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת מְחִיצָה הוֹפֵךְ אֶת פָּנָיו לַכּוֹתֶל וְאוֹכֵל. וְלֹא מֵיסָב וְלֹא אוֹכֵל כָּל צוֹרְכוֹ וְלֹא שׁוֹתֶה כָּל צוֹרְכוֹ. וְלֹא אוֹכֵל בָּשָׂר וְלֹא שׁוֹתֶה יַיִן. וְאֵין מְזַמְּנִין עָלָיו. וְאִם בֵּירַךְ אֵין עוֹנִין אַחֲרָיו אָמֵן. וַאֲחֵרִים שֶׁבֵּירְכוּ אֵינוֹ עוֹנֶה אַחֲרֵיהֶן אָמֵן. הֲדָא דְתֵימַר בְּחוֹל. אֲבָל בְּשַׁבָּת מֵיסָב וְאוֹכֵל. וְאוֹכֵל בָּשָׂר וְשׁוֹתֶה יַיִן. וְאוֹכֵל כָּל צוֹרְכוֹ וְשׁוֹתֶה כָּל צוֹרְכוֹ. וּמְזַמְּנִין עָלָיו. וְאִם בֵּירַךְ עוֹנִין אַחֲרָיו אָמֵן. וַאֲחֵרִים שֶׁבֵּירְכוּ עוֹנֶה אַחֲרֵיהֶן אָמֵן. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הוֹאִיל וְהִתַּרְתִּי לוֹ אֶת כָּל אֵילּוּ חַייְבֵהוּ בִשְׁאָר כָּל הַמִצְווֹת שֶׁל תּוֹרָה. אִם חַיֵּי שָׁעָה הִתַּרְתַּי לְךָ חַיֵּי עוֹלָם לֹא כָּל שֶׁכֵּן. רִבִּי יוֹדָה בֶּן פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הֲלָכָה כְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הואיל והתרתי לו את כל אלו. בשבת א''כ חייבוהו גם בשאר כל המצות של תורה שנוהג בהן לקיימן שהרי ק''ו הוא:
מְנַיִּין לִכְפִיַּת הַמִּיטָּה. רִבִּי קְרִיסְפָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן וַיֵּשְׁבוּ אִתּוֹ לָאָרֶץ. עַל הָאָרֶץ אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא וַיֵּשְׁבוּ אִתּוֹ לָאָרֶץ. דָּבָר שֶׁהוּא סָמוּךְ לָאָרֶץ. מִיכַּן שֶׁהָיוּ יְשֵׁנִין עַל מִיטּוֹת כְּפוּפוֹת. בַּר קַפָּרָא אָמַר אֵיקוֹנִין אַחַת טוֹבָה הָיָה לִי בְּתוֹךְ בֵּיתָךְ וּגְרַמְתָּנִי לְכוֹפְפָהּ. אַף אַתְּ כְּפֵה מִיטָּתָךְ. וְאִית דְּמַפְקִין לִישְׁנָא וְיִכְפֶּה כְּפֵה הַסִּירְסוּר. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵי תְּרַוֵּיהוֹן בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ חַד אָמַר מִפְּנֵי מַה הוּא יָשֵׁן בְּמִיטָּה כְפוּיָה שֶׁיְּהֵא נוֹעֵר בַּלַּיְלָה וְנִזְכַּר שֶׁהוּא אָבֵל. וְחָרָנָה אָמַר מִתּוֹךְ שֶׁהוּא יָשֵׁן בְּמִיטָּה כְפוּיָה הוּא נוֹעֵר בַּלַּיְלָה וְנִזְכַּר שֶׁהוּא אָבֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ונזכר שהוא אבל. כלומר להאי מ''ד סבירא ליה כדי שאם יהיה נועור בלילה מאיליו מתוך שרואה עצמו על מטה כפויה יזכור ולא יסיח דעתו מאבילות ולאידך מ''ד ס''ל דעיקר הטעם כדי שמתוך כך יהא ניעור ולא ישן כל הלילה וישכח האבילות וכשהוא שוכב על מטה כפויה שלא הורגל בה יהיה ניעור מחמת זה ויזכור שהוא אבל:
ואית דמפקין לישנא דכפה כפה הסרסור. כלומר לאו לשון כפיפה הוא כדמשמע מלישנא קמא כשם שגרמו להאיקונין לכופפה כך יכופפו את מטתם אלא לישנא דכפיה הוא כמו שאומרים כפה אותם הסרסור בדברים עד שנתרצו אף כאן לשון כפיה הוא כשם שכפו והכריחו להאיקונין לילך מן העולם כך יוכרחו להטות מטתם ולהפכה אין בין אלו הלשונות אלא משמעות לישנא בעלמא:
איקונין אחת טובה. על שם כי בצלם אלהים עשה את האדם:
לארץ. משמע דבר שהוא סמוך לארץ והיא מטה כפויה שפניה סמוכות לארץ:
רִבִּי נְחֶמְיָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי חִייָא בַּר אַבָּא אָמַר אַבָּא לֹא הָיָה עָבוֹר תְּחוֹת כִּפְתָּה דְקֵיסַרִין. רִבִּי אַמִּי רִבִּי חִזְקִיָּה וְרִבִּי כֹהֵן וְרִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא הֲווּ מְטַיְּלִין בְּאִילֵּין פְּלָטיוּתָא דְצִיפּוֹרִי. הִגִּיעוּ לְכִיפָּה וּפִירֵשׁ רִבִּי כֹהֵן. הִגִּיעוּ לְמָקוֹם טַהֲרָה וְחָזַר אֶצְלָן. אָמַר לוֹן בְּמַה עָסַקְתֶּם. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה לְרִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא לֹא תֵימוֹר לֵיהּ כְּלוּם. אִין מִשּׁוּם דְּבָאַשׁ לֵיהּ דְּפָרַשׁ שֶׁמִּטָּמֵא לְתַלְמוּד תּוֹרָה לָא יָֽדְעִין. וְאִין מִשּׁוּם דַּהֲוָה גּוּייְסָן לָא יָֽדְעִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תחות כפתא דקסרין. שהיתה כפה זו אהל על הטומאה ולא עבר דרך שם ואע''פ שהלך ללמוד תורה:
פלטיותא. רחבה:
ופירש רבי כהן. מפני הטומאה וכשחזר אצלן והם היו עוסקין בדברי תורה שאל להם במאי אתם עוסקין:
לא תימא ליה כלום. וקאמר הש''ס דמספקא לן מפני מה צוה שלא לומר לו אם מפני שהרע בעיני ר' חזקיה על שפירש מהם מפני שמותר להטמאות ללמוד תורה או משום דהוה סייסן. וכך הוא בנזיר. כלומר שהיה סרסן ועקש ולנצח בדברים ושלא יקפחנו בתשובות. ולא ידעין טעמיה דר' חזקיה:
מַהוּ שֶׁיִּטָּמֵא כֹהֵן לִכְבוֹד תּוֹרָה. רִבִּי יוֹסֵי הֲוָה יָתִיב מַתְנֵי וְאָעַל מִיתָא. מִן דְּנָפַק לֵיהּ לֹא אָמַר לֵיהּ כְּלוּם. וּמָן דְּיָתִיב לֵיהּ לֹא אָמַר לֵיהּ כְּלוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לכבוד תורה. ללמוד תורה אם הולך ללמוד תורה וצריך לעבור במקום טומאה ואין שם דרך אחר ובנזיר גריס בהדיא לתלמוד תורה הוה יתיב ומתני. ונכנס טומאת המת לשם ומי שיצא משם מפני הטומאה לא א''ל כלום וכן מי שישב שם לא מיחה בידו משום דמספקא ליה אם מותר להטמאות בשביל ללמוד תורה:
כֹּהֵן מַהוּ שֶׁיִּטָּמֵא לִכְבוֹד רַבּוֹ. רִבִּי יַנַּאִי זְעִירָא דָּמָךְ חָמוֹי. הוּא הֲוָה חָמוֹי וְהוּא הֲוָה רַבֵּיהּ. שָׁאַל לְרִבִּי יוֹסֵי וְאָסַר לֵיהּ. שָׁמַע רִבִּי אָחָא וָמַר יִטָּמֵאוּ לוֹ תַלְמִידָיו. רִבִּי יוֹסֵי נִטְמְאוּ לוֹ תַלְמִידָיו וְאָֽכְלוּ בָשָׂר וְשָׁתוּ יַיִן. אָמַר לוֹן רִבִּי מָנָא חָדָא מִן תַּרְתֵּי לָא פְלָטַת לְכוֹן. אִם אֲבֵילִים אַתֶּם לָמָּה אֲכַלְתֶּם בָּשָׂר וְלָמָּה שְׁתִיתֶם יַיִן. וְאִם אֵין אַתֶּם מִתְאַבְּלִין לָמָּה נִטְמֵאתֶם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כהן מהו שיטמא לכבוד רבו. גרסינן להא בפ''ז דנזיר בהלכה א':
דמך חמוי. נפטר חמיו והוא היה ג''כ רבו ושאל לר' יוסי אם מותר להטמא לכבוד רבו ואסר ליה שמע ר' אחא והתיר ואמר יטמאו לו תלמידיו:
חדא מן תרתי לא פלטת לכון. אחד משני דברים לא נצלתם ממנו דממ''נ שלא כדין עשיתם אם אתם מחזיקים עצמיכם כאוננים מפני כבוד רבכם מפני מה אכלתם בשר ושתיתם יין ואם אין אתם כקרובים ממש להיות לכם דין אוננים מפני מה נטמאתם:
תַּנִּי עֲשָׂרָה כּוֹסוֹת שׁוֹתִין בְּבֵית הָאָבֵל שְׁנַיִם לִפְנֵי הַמָּזוֹן וַחֲמִשָּׁה בְתוֹךְ הַמָּזוֹן. וּשְׁלֹשָׁה לְאַחַר הַמָּזוֹן. אֵילּוּ שְׁלֹשָׁה שֶׁל אַחַר הַמָּזוֹן. אֶחָד לְבִרְכַת הַמָּזוֹן וְאֶחָד לִגְמִילוּת חֲסָדִים. וְאֶחָד לְתַנְחוּמֵי אֲבֵילִים. וּכְשֶׁמֵּת רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶן עוֹד שְׁלֹשָׁה אֶחָד לְחַזַּן הַכְּנֶסֶת וְאֶחָד לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת וְאֶחָד לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל. וְכֵיוָן שֶׁרָאוּ בֵּית דִּין שֶׁהָיוּ מִשְׁתַּכְּרִין וְהוֹלְכִין גָּֽזְרוּ עֲלֵיהֶן וְהֶחֱזִירוּם לִמְקוֹמָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וא' לגמילות חסדים. בשביל כבוד המנחמין הבאין לגמול חסד:
וא' לתנחומי אבילים. לכבוד אבילים עצמן ולנחם אותם:
א' לחזן וכו'. לפי שהם היו מתעסקים במתים ובשאר צרכי ציבור:
ואחד לרבן גמליאל. לכבודו לפי שבראשונה היתה הוצאת המת קשה לקרוביו יותר ממיתתו עד שבא ר''ג ונהג קלות בעצמו והוציאוהו בכלי פשתן ונהגו כל העם אחריו כן:
תני. בשמחות פ' י''ד:
רִבִּי יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרִבִּי חִייָא כָּתוֹבָה מָֽטְתֵיהּ אוֹנֵס. עָלוּן לְגַבֵּיהּ רִבִּי מָנָא וְרִבִּי יוּדָן וַהֲוָּה חֲמָר טָב וְאִישְׁתּוּן סַגִּין וְגָֽחְכִין. לְמָחָר אָתוּן בַּעְיָן מֵיעוּל גַּבֵּיהּ. אָמַר לוֹן רַבָּנָן אָכֵן בַּר נָשׁ עֲבֵיד לְחַבְרֵיהּ. לָא הֲוִינָן חֲסֵרִין אֶתְמֹל אֶלָּא מֵיקוּם וּמִירְקוֹד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ומטתיה אונס. אירע לו אבילות ונכנסו אצלו ר' מנא ור' יודן והיה להם יין טוב ושתו הרבה ממנו עד שבאו לידי שחוק ע''י שכרות ולמחרת כשרצו לבא אצלו אמר להם רבנן וכי כך עושה אדם לחבירו שבא לנחמו והלא לא היינו חסרין אתמול כ''א לקום ולרקוד כדרך שעושין בבית המשתה:
הוה כתובה. או בתונה שם מקום:
כַּד דָּמָךְ רִבִּי יָסָא קִבֵּיל רִבִּי חִייָא בַּר ווָה אֲבֵילוֹי וְאַייְכְלוּן בָּשָׂר וְאַשְׁקִיתוּן חֲמָר. כַּד דָּמָךְ רִבִּי חִייָא בַּר אַבָּא קִבֵּיל רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק אֲבֵילוֹי וְאַייְכְלוּן בָּשָׂר וְאַשְׁקִיתוּן חֲמָר. כַּד דָּמָךְ רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק קִבֵּיל רִבִּי זְעִירָא אֲבֵילוֹי וְאַייְכְלוּן טְלוֹפְחִין מֵימַר כְּמַה דְהוּא מִנְהָגָא. רִבִּי זְעִירָא מִידָמָךְ פָּקֵיד וָמַר לֹא תְקַבְּלוּן עָלַי יוֹמָא הֵן אֵבְלָא לְמָחָר 23a מַזְרְחַייָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מזרחייא. צידה וסעודה מלשון המשנה דפ' כ' דכלים אף הרובצל והמזורה והיא כלי שנותנים בו צידה לדרך ועל שם הצידה נקרא מזורה א''נ מרזחייא גרסינן אבילות כד''א אל תבא אל בית מרזח וגו' וצוה להם שלא ינהגו אבילות כ''א ביום המחרת מפני שאם ינהגו ביום הראשון ויעשו סעודת הבראה יבאו לידי שכרות כמו שהיו נוהגין כהאי עובדא דלקמיה אבל יום המחרת ליכא למיחש לפי שאין הבראה אלא ביום הראשון:
מי דמך. כשנפטר צוה קודם מותו לתלמידיו ואמר לא תקבלון עלי תנחומין של אבל היום למחר מזרחייא הצידה והבראה כדרך האבלים לקבל תעשו למחרתו ולשנות מדין אבל ממש צוה לעשות כן:
מימר כמה דהוא מנהגא. מכאן אמרו שהכל לפי המנהג ולא שחייב לנהוג דין אנינות וכן נהג ר' שמואל בר יצחק על רבו:
קביל. עליו ר' חייא בר ווא אבילותו מפני שהיה רבו ואפי' כן אכל בשר ושתה יין ולא נהג דין אנינות וכן נהג ר' שמואל בר יצחק על רבו ר' חייא בר אבא אבל ר' זעירא לא אכל כ''א עדשים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source